שבע עובדות שלא ידעתם על אינסולין

אינסולין הוא הורמון, שכמו הורמונים רבים אחרים שהגוף זקוק להם, נוצר באופן טבעי. אינסולין נוצר בלבלב, ותפקידו לסייע לתאי הגוף לאפשר את כניסת מקור האנרגיה שלהם – הגלוקוז. זהו חומר שחיוני מאוד בין היתר לפעילותו של המוח, ובלעדיו הגוף כולו מתקשה לתפקד. אצל אנשים סוכרתיים יש בעיה כלשהי באינסולין שנוצר בגופם באופן טבעי: הבעיה יכולה להיות בייצור,  בכמות ולעיתים בתפקוד – ובכל מקרה זו הסיבה לכך שלעיתים נדרשת תוספת אינסולין ממקור חיצוני.

עד לפני כ-100 שנים בלבד, סוכרת הייתה חשוכת מרפא. אדם שאובחן עם סוכרת סוג 1 (שבזמנו, ועד לפני שנים ספורות בלבד, עדיין כונתה בטעות "סוכרת נעורים") יכול היה לצפות לחיות כשנתיים או לכל היותר שלוש שנים, באיכות חיים נמוכה ביותר. אלא שאז הומצא הטיפול באינסולין, שאמנם לא מרפא את המחלה לגמרי אבל בהחלט מאפשר לחיות איתה לאורך שנים ארוכות ובאיכות חיים טובה מאוד.

אינסולין הוא מרכיב מהותי בטיפול בסוכרת, בחלוקה לפי סוגים:

סוכרתיים רבים נוטים לחשוב שכל מי שמתחיל לקבל אינסולין ייאלץ להמשיך לצרוך אינסולין חיצוני לשארית חייו – אבל זה לא מדויק. אמנם יש אנשים שעבורם אינסולין הוא הטיפול האפשרי היחיד, ובאין ברירה הם לומדים לחיות איתו כל חייהם; אבל ייתכנו גם מקרים אחרים. במקרים מסוימים, על מנת להוריד את ערכי הסוכר בדם אין ברירה אלא לתת כמות גדולה יחסית של אינסולין – ואחרי זמן מה התפקוד של הלבלב מתאושש וניתן לבחון מחדש את הטיפול ולבצע בו התאמות שעשויות, אולי, לייתר את הצורך באינסולין.

האינסולינים עברו בשנים האחרונות שיפור משמעותי עם המצאת האינסולין הבזאלי (הידוע גם בתור אינסולין ארוך טווח), אשר מחקה את הפרשתו הטבעית של האינסולין בלבלב. מדובר בחדשות נפלאות עבור אנשים עם סוכרת סוג 2, הזקוקים להשלמה של אינסולין בצורה בטוחה, שכן הוא מאפשר הזרקה פעם ביום בלבד.

אצל אנשים שאין להם סוכרת, הלבלב יודע להפריש בדיוק את הכמות הנדרשת של אינסולין כדי לשמור על איזון נכון של סוכר בדם. אבל אצל נוטלי אינסולין לעיתים הגוף עלול לקבל מנה גדולה מדי של אינסולין חיצוני, מה שגורם לרמות הסוכר בדם לצנוח בחדות. מצב זה מכונה היפוגליקמיה, ולמרות שמדובר באירוע קל לטיפול, זה גם יכול להיות מסוכן.

בקרב בני ובנות הגיל השלישי קיים חשש רב מהיפוגליקמיה, אך בשנים האחרונות חל שינוי עמוק בתפיסה של טיפול בסוכרת בגיל השלישי. אם בעבר רופאים נטו להיצמד לגיל הכרונולוגי של מטופליהם, הרי שכיום נהוג להסתכל יותר על הגיל הביולוגי. כלומר, יכול להיות שאדם יהיה בן 80 ומעלה, אך מצבו הפיזי והקוגניטיבי (לרבות מבחינת יכולות חשיבה, למידה וזיכרון) יהיה כשל אדם בן 70. כך, ובין היתר בזכות פיתוח סוגי אינסולין ארוכי טווח, ניתן להתאים תוכנית טיפולית למצב האישי, ובמידת הצורך לבצע התאמות נדרשות.